|
כיצד זה בעצם
קרה ?
ומתי זה התחיל ?
כשמבקשים לדעת את התחלותיה של
נגינה בכלי נשיפה בארץ, הרי המידע לוקה בחסר.
בטוח שהתזמורת הראשונה בתחום זה היתה תזמורת ראשון-לציון האגדית,
"האורקסטרה" שקמה בשנות השמונים של המאה הקודמת.
ידוע גם שבתחילת המאה הזאת פעלה תזמורת מעין זו בגימנסיה "הרצליה"
בתל-אביב. אחד מנגני הקלרנית שבה היה משה שרתוק, לימים משה שרת. הוא
רחש חיבה לכלי ולנגינה עד ימיו האחרונים הטראגיים ואהב לשוחח עם נגנים
בתזמורות כלי נשיפה ולשמוע על פעילותם.
לאחר מכן הדברים לא כ"כ ברורים וחסרי מידע. ניתן להניח שפעלו להקות
כלי נשיפה זעירות בבתי ספר שונים בארץ כגון בביה"ס "תחכמוני" בירושלים.
אך עד להקמת התזמורת המקצועית הראשונה, היא תזמורת משטרת פלשתינה-א"י,
לא היתה תזמורת של ממש. תולדותיה ידועים - תקן של 30 עד 32 נגנים. עד
1948 בערך 27 יהודים; שלושה עד ארבעה ערבים ( 2 מוסלמים ו-2 נוצרים);
במשך כמה שנים ארמני אחד ורוסי (לא יהודי) אחד.
התזמורת שעשתה בימי מאורעות פעולות שיטור
רגילות גויסה בימי הקרבות של מלחמת העצמאות לפעולות לחימה רגילות ושכלה
את נגן האבוב שלה. אח"כ עברה לתפקידי שמירה וכך עברה מתקופת המנדאט
לתקופת המדינה, תוך כדי גיוס חברים חדשים במקום אלה שעזבו אותה.
היא נוסדה בשנת 1921 - מנצחה הראשון היה אובריי סילור, יהודי
בריטי יליד לונדון שלחם בימי הגדוד העברי של סוף מלחמת העולם הראשונה
באיזור ועלה לאחר מכן ארצה. הוא היה פסנתרן מוכשר ופיתח את התזמורת,
הנהיג את הקונצרטים של ימי ראשון במגדל דוד, פתוחים חינם-אין-כסף
לציבור.
לאחר מותו בשנת 1944 בא במקומו נפתלי גריבוב אשר אחז בשרביט עד שנת
1961. בתקופתו הקליטה התזמורת את הנעימות העבריות-ישראליות הראשונות
לצרכי השידורים ברדיו. אותו החליף מיודענו אריה זמאנק, פסנתרן, נגן
טרומבון ומנצח בעל מוניטין אשר כיהן בתפקיד עד שנת 1984. הוא הרחיב את
יריעת הרפרטואר לכל הכיוונים. מאז פרישתו אוחז בשרביט מנשה לב-רן אשר
שם את הדגש על תפקיד התזמורת בהופעות רבות-היקף בפני שכבות רחבות של
האוכלוסיה באתרים שונים ומגוונים.
נביט שוב לרגע בימי העבר. בימיה של מלחמת העולם השניה הוקמה תזמורת
חיל החפרים הארצישראליים, לימים הבריגאדה היהודית (ח"י). שרתו בה רבים
שכיום ידועים בחיי המוסיקה בארץ. ניצח עליה מנצח בריטי בשם פרי. יורשה
של תזמורת זו היתה למעשה תזמורת צה"ל שהוקמה כמה שנים לאחר פירוק
תזמורת הבריגאדה היהודית, בשנת 1949. לאחר תקופה קצרה של ניצוח בידי
עולה חדש מברית המועצות, נטל את שרביט מיודענו שלום רונלי-ריקליס אשר
כיהן בתפקיד זה עד 1960. במשך ימי כהונתו הוא הקפיד על קשת רחבה של
רפרטואר, מהתחום הרציני, כולל מודרני, ועד לקל. לאחר פרישתו החליף אותו
מי שהיה מימיה הראשונים של התזמורת מעבדה ומתזמרה הראשי, יצחק זיקו
גרציאני, והוא ממלא את התפקיד עד עצם היום הזה. מיותר לציין כי תזמורת
זו פועלת בעיקר לצרכי צה"ל ויחידותיו השונות. לידה קיימת תזמורת
חיל-האוויר אשר שמה את הדגש על הצד הבידורי.
החל משנות ה-50 המאוחרות התחילה צמיחתן של תזמורות הנוער בארץ. כאן
יש לציין כי בבנימינה פעלה כבר בשנות השלושים והארבעים תזמורת זעירה אך
פעילה. נמנה כמה מהן: קרית אונו (1956) חיפה (1951), ירושלים (1959),
תל-אביב (1960), נהריה (1960), עכו (1962), באר שבע (1970) ועוד. כיום
פועלות בישראל 70-65 תזמורות נוער.
בשנת 1963 הוקם האיגוד הישראלי
לתזמורות כלי נשיפה.
מטרתו: להקים,
לפתח ולטפח תזמורות כלי נשיפה מכל הסוגים, להפיץ את דבר תזמורות כלי
נשיפה בכל שכבות האוכלוסיה, לחתור לשיפור תמידי של רמת התזמורות,
להגביר את הרפרטואר, הן את הישראלי-יהודי-עברי והן הכללי, להקפיד על
אחווה וידידות בין כל התזמורות וליצור שיתוף פעולה ביניהן.
האיגוד שינה לפני מספר שנים את שמו ל"האיגוד הישראלי לתזמורות
נוער".
האם הכל נוער? מתברר שלא. כאן יש להזכיר קודם את תזמורת מכבי אש של
תל-אביב הפועלת משנות החמישים בניצוחו של אברהם נחמני. כן פעלה בשנות
החמישים והשישים תזמורת "הפועל" התל-אביבית שצמחו בה נגנים ומעבדים כמו
אילן מוכיח. כיום פועלות שמונה תזמורות בוגרות בארץ, לפי סדר
האל"ף-בי"ת: תזמורת באר-שבע(מרסלו ברוך), תזמורת גבעתיים (יעקב קלינג),
תזמורת כפר-סבא (נחמן יריב), תזמורת מכבי אש / תל-אביב (אברהם נחמני),
תזמורת "נושפי הגיא" - ירושלים (דיויד הילברי), תזמורת קרית אונו
(אהרון אלקלעי), תזמורת תל-אביב (יעקב קלינג), תזמורת תל-יוסף (אריה
רופאייזן). עד כאן מאזן הקיים. לנוכח גודלה של ארצנו רשימה זו אולי
מרשימה, אולם בהתחשב עם מטרותינו - האם זה מספיק ? האם הושגו כל המטרות
? התשובה היא: לא! יש עוד מקומות רבים בארץ שבהם יש צורך לייסד ולהקים
תזמורות. יש צורך דחוף להגביר את הרפרטואר הישראלי-יהודי-עברי (אולי
לצרף מעט ערבי!), יש לנו ספריה מרכזית יפה וענפה בעכו, אך על המנצחים
לנצל אותה הרבה יותר מאשר הם רגילים ויהיה זה נאה להוסיף עוד ועוד
קטעים לסיפריה זו ולהעשיר אותה. דעתי שעל כל מנצח העובד עם תזמורת בעלת
ותק של שנים רבות לייסד תזמורת-בוגרים שבה הנגנים שהשתחררו בינתיים
משירותם בצה"ל, יוכלו לחדש את פעולת הנגינה ולחזור לנשיפה ולהנאה
ממנה.
באשר לחומר לימודי-עיוני יש לציין כי בעזרת שותפו הנאמן של האיגוד,
קרן "יד אבי הישוב", היינו קרן רוטשילד, חוברו לאחרונה ספרי לימוד
לכלים שונים כגון: קרן,חצוצרה, חליל וטובה, אולם יש צורך דחוף לספרי
לימוד לכלים רבים המותאמים לנגנים הצעירים הישראליים ומכילים חומר
ישראלי, והרשימה עוד ארוכה.
האם קיימת אחווה בין התזמורות? גם כאן התשובה היא, לצערי, רק חלקית.
יש מקום לשיפור הידידות וההתקרבות והעזרה ההדדית, לעיתים קרובות אנו
מוצאים סימנים מצערים של יהירות ויומרה של מעין עמדה "אנו ואפסנו עוד"
או "אנחנו הטובים ביותר ואין צורך להתערות עם אחרים", יש מקום
לצניעות-יתר ונכונות להושיט יד ועזרה לאחרים. גם הטובים ביותר, אין להם
ערך אם הם קיימים אך ורק לעצמם. רק אם יווצרו רגשי אחווה, חיבה וידידות
בין כל התזמורות, נוער ובוגרים כחד, נוכל להתקדם. וכולנו יודעים: יש
עוד מקום נרחב לשיפורים והטבות. מאוחדים נעמוד איתן, מפוצלים נתפורר
ונתנוון.
אנו חלק מתנועה מפוארת ויפה בכל רחבי
העולם, תנועתן של תזמורות כלי נשיפה בעולם כולו. נחרוט בזכרוננו מה
שכתב אחד מגדולי תחומנו, פרדריק פנל, לפני 35 שנה: "תזמורת כלי-הנשיפה
של היום הינה במאתיים שנה עצירה מהתזמורת הסימפונית, אולם היא לא פחות
מרגשת. ביוצרנו אותה שיחררנו כוח מוסיקלי שאין לו אח ורע בתולדות
המוסיקה!!" עם משפט כזה בתור סיסמתנו נוכל לצעוד בבטחה לקראת עתיד
מבטיח וטב יותר. |
|
